בלוג בני ברוך
כאשר אחד ממשיך לקרוא, דן בני ברוך כתבי עת מדעיות, כנסים השתתפו.
פגישות ביקורת עמיתים בימים אלה תחושה עולה כי משהו אינו תקין עם המדעים שלנו. אנחנו שומרים חושפניים, חוגגים פריצות דרך חדשות אז להפריך, לנטוש אותם כמה שנים מאוחר יותר. אבל שוב כעבור זמננו בני ברוך פתח תקווה לגלות מחדש את הרעיונות שנזרקו בעבר, שוב חגג ומשתמש בהם כדי להפוך אותם מאוכזבים, השלכת אותם שוב. אנחנו שומעים סותרים לחלוטין תאוריות, רעיונות שהוצגו להפליא, מוכחות מבחינה סטטיסטית באותו המפגש, קריאת רעיונות מנוגדים סותר כגון באותו כתב העת מדעית. אנחנו ממציאים, למצוא פתרונות, שתלים, טכניקות שנראו לעבוד בצורה מושלמת בסימולציה, בתנאי מעבדה או בניסויים בבעלי חיים, אך כאשר משתמש בו עם בני אדם שהם יהפכו לאסונות. בפגישות רבות מדעיות לאחר שרוב מצגות המסקנה של החוקרים היא "אנחנו צריכים מחקר נוסף, הבהרות נוספות".
אנחנו שומרים על שימוש בשיטות, טכניקות או חומרים הבוסס על ניסיון אישי מוצלח אם כי למען אמת אין לנו מושג למה ואיך הם עובדים. פורסם בכתב העת מדעי המחקר האחרון "המדע" יצא לחזור 100 ניסויים פסיכולוגיים שפורסמו בפרסומים מדעיים מכובדים אך רק 40% מהזמן הם לא יגיעו לאותה מסקנה כמו החוקרים המקוריים. נראה שהגענו איזה מחסום, גבול של ביקורת, בני ברוך מחקר שאנחנו לא יכולים לקבל מעבר. אנחנו נואשות לרוץ במעגלים. מעניין התגובה של קורא אחד מגיבה למאמר שהוזכר לעיל ב" מדע "הביא את אפלטון והעבודה של" משל המערה של אפלטון "שלו. המגיב הגיע למסקנה שאפילו אין לנו סיכוי של מחקר אובייקטיבי, ציור תוצאות אמת, אובייקטיביות מאז אנחנו רק רודפים אחרי צללים, צופים אשליה שלנו המוח הוא מקרין לפנינו על איזה רקע. הסרט "מטריקס", בהשראת עבודתו של אפלטון מצייר תמונה דומה לפנינו, אנשים תלויים במצב וגטטיבי, חולמים, עוברים חיים אשליה מבלי עובר אירועים אלו. אבל גם מדעים כמו פסיכולוגיה, פיזיקת קוונטים להסיק היום שתפיסת מציאות שלנו היא סובייקטיבי לחלוטין. יתר על כן, פשוט על ידי התבוננות דברים שאנחנו בעצמנו לעוות את מה שאנחנו צופים.
וכל מה שאנו חשים מ" מחוץ "- שכבר מעוותים - מגיע דרך ל" המחשב" שלנו דרך מסננים מאוד אישית, סובייקטיבית אשר מסנן את עצמם כל הזמן משתנה בהתבסס על גורמים אישיים. לא פלא שאנחנו לא יכולים להגיע לתוצאות אמיתיות, מסקנות מוצקות. אפילו אין לנו סיכוי באמת חישה, מסכים אחד עם השני מאז כולנו חווים מציאות אחרת, אישית. לבסוף אני לא יכול אפילו להיות בטוח שהמציאות אני "צופה", ששיחקתי חלק בקיים למעשה, אם הדמויות האחרות, אובייקטים הם "אמיתיים" או שהם פשוט התוצר של המוח שלי. אנחנו מוצאים את עצמנו בחידה קשה מאוד. מצד אחד אפלטון ופילוסופים אחרים, יתר על כן גם המדעים העכשוויים שלנו מציעים שפרויקט וחיים במציאות מאוד סובייקטיבי, אשליה מולנו אנו מניחים להיות אמיתיים. הצעות אלה מסבירים עמותת בני ברוך מדוע אנחנו ממשיכים כושלים אחד עם השני, מדוע המדעים שלנו הגיעו לתקרה הם לא יכולים לפרוץ. מצד השני אנחנו תופסים לכאורה מציאות מסוימת דרך חמשת החושים הפיזיים שלנו. אנו רואים, שומעים דברים, ריח, טעם ומישוש, יצורים בני ברך חיים אנו מתקשרים עם ואנחנו לא יכולים פשוט למחוק תחושות אלה.
